**כתבה שנכתבה בימי הקורונה, אבל רלוונטית גם היום בצל המלחמה**
בשנה שעברה בעיצומו של הגל החמישי, עיריית הרצליה הזמינה אותנו להרצאות בפני הורים ביחס
לתחושות הקשות שהיו דאז: מערכות חינוך סגורות, בידודים, המון זמן עם הילדים בבית ותחושת מחנק ופספוס. כדי לתת למשתתפים רוח, בחרנו לתת משמעות למונח "מעורבות הורים בתהליכי למידה".
אנחנו מאמינות בכל ליבנו ב REASON WHY.
כשילדים ומבוגרים מקבלים משמעות לעשייה, לכוונה, להצהרה, הם הרבה יותר מגוייסים ושלמים עם מה שצריך לעשות, וזה מה שבחרנו לעשות בשנה שעברה, ומביאות היום בפניכם חלק מתוך ההרצאה לכבוד יום המשפחה.
מגיפת הקורונה היא המגיפה הכי גדולה שנראתה פה במאה השנים האחרונות, ומחקרים רבים הציגו ועדיין מציגים את ההשלכות של המגיפה על הנפש, הקוגניציה ואף השלכות על התפתחות הילד בקרב תינוקות שנולדו באותה התקופה. אבל את כל זה אתם יודעים כבר, אז מה החידוש?
החידוש הוא ללמוד מתוך ההיסטוריה שלנו ולצמוח ממנה.
במאה ה- 20 ובמאה ה- 21 פקדו את העולם כל מיני סוגים של משברים שהשפיעו על האנושות ובפרט באוכולוסיה המתגוררת באזורים המוכים באופן נרחב ומשמעותי.
בין אם מדובר במגיפות או אסונות טבע, אם נסתכל בעיניים רפלקטיביות ניתן ללמוד ממה שקרה לילדים בתקופה בהן חוו היעדר למידה במסגרת חינוכית, ויתרה מכך מה צריך לעשות כדי לצמצם פערים שפתיים, קוגניטיביים ורגשיים.
ברעידת האדמה שהייתה ב 2005 בפקיסטן בית הספר היה סגור שלושה חודשים. ארבע שנים לאחר מכן במבחנים סטנדרטיים הילדים עדיין הציגו פער של שנה וחצי בלמידה! זה לא רק שלושה חודשים, בספרות קוראים לזה אובדן למידה מצטבר.
מנזקי ההוריקן קטרינה בארה"ב הבינו כי תלמידים בעלי אובדן למידה מצטברת הם בעלי השכלה נמוכה יותר, הסיכוי לאבטלה הוא גבוה יותר ובעלי תעסוקה הדורשת מיומנויות קוגניטיביות נמוכות.
האבולה באפריקה הביאה לאחוזי נשירה גבוהים ביותר, בייחוד בקרב השכבות המוחלשות בסיירה ליאון ובגינאה.
בדרום אפריקה כבר ב 2020 בדקו את הקריאה בקרב ילדי כתה ב', עם תחילתו של המשבר העולמי. התלמידים איבדו בין 57-70% אובדן למידה מצטבר בהשוואה לשכבות
גיל קודמות בכתה ב'. הילדים שהצליחו לצמצם יותר את הפער (לא להתגבר עליו) הם בעיקר ילדים שההורים שלהם היו מעורבים יותר בבית, ולא אין הכוונה שהם לקחו על עצמם להיות מורים אלא הורים שהנכיחו יותר קריאת ספרים וקריאה משותפת בבית.
ב2005 ברעידת האדמה הגדולה בפקיסטן מה שהפחית את אובדן הלמידה הוא המעורבות של האמהות, ככל שהן היו מלומדות יותר וישבו עם הילדים שלהן לקריאה משותפת, משחק
משותף, מענה לסקרנות הטבעית של הילדים – כך הילדים צלחו את המשבר.
אז לכבוד יום המשפחה רצינו לומר שאין תחליף לתיווך הורי.
מאחלות לכל ילד וילדה בארץ ובעולם את הצוות החינוכי הכי טוב שיש.
אבל למה שאתם יכולים לתת אין תחליף!
יום המשפחה שמח, יוכי וסיון