בכל שנה סביב ט״ו בשבט, חג האילנות, ילדי בית הספר מקבלים תעודות מחצית א׳.
יש משהו מאוד הגיוני בחיבור בין ההתפתחות האישית של הילדים לבין הטבע שמשתנה ומצמיח פירות.
בדרך כלל חג היא מילה משמחת וחגיגית. היא מתחברת אצלנו במוח למפגש משפחתי, חום ושמחה.
אבל השנה היא דווקא יותר מתחברת אצלנו למילה ׳מחוג׳ בהקשר הזמן.
הזמן קפא, נעצר ומשהו בהתפתחות האישית של כולנו התעצב באופן אחר אחרי ה 07.10.
היום חלק מהילדים יקבלו תעודות,
חלקם יקבלו הערכה מצמיחה,
חלקם יקבלו גיליון הערכה התנהגותי,
וחלקם לא יקבלו כלום.
יש כל כך הרבה ילדים שנעקרו מבתיהם, ילדים שלומדים במסגרות מאולתרות,
וגם הילדים שלנו שאמנם נשארו לגור בבתים שלהם, חוו משבר לא פשוט השנה ולא הספיקו ללמוד.
יש משהו סמלי בחלוקת תעודות, זו לא התעודה עצמה כמו העצירה וההתבוננות ההעצמית.
אחד הדברים שאנחנו כל הזמן מדברות עליהם במסגרת האסטרטגיות בהתארגנות ללמידה זה היכרות עצמית. אחד הכלים השימושיים שלנו הוא ״פלאנר התבוננות עצמית״, ואנחנו מציעות לכם לשוחח עם הילדים, בין אם הם קיבלו תעודה ובין אם לא על ניהול נכון של המשאב הכי יקר שיש ״משאבי אני״.
רגע לפני - איך מגיבים כשהילדים מקבלים את התעודה
קודם כל התעודה לא נותנת ציון לילד שלכם ולא להורות שלכם. השתמשו בה בתבונה ומראש הרכיבו משקפיים של ״נקודות ציון לשיח והגדרת מטרות״. יכול להיות שיש לנו זכרונות שצרובים בנו בתגובות ההוריות של הורים שלנו בעת טקס חלוקת התעודות. כיום, אנחנו יותר מבינים בהורות, ויודעים שלהביע אכזבה או תסכול מהישגים לא יקדם את הילד שלנו, כמו גם ״אובר התלהבות״ מתעודה שהיא טובה, שלמעשה מנכיחה את הציפייה הורית להישגים גבוהים.
לכל אחד מאיתנו יש את מצפן הורות שלו - הערכים שלאורם הוא רוצה לגדל את הילדים, החוויה ההורית בבית שלנו והזכרונות שאנחנו רוצים שהילדים שלנו יגבשו לעצמם. תחשבו על הנקודה הזו רגע לפני שאתם מסתכלים בתעודות ומנהלים עם הילדים שיח.
יאללה - לפרקטיקה:
#בזמן ההתבוננות המשותפת
תנו לילד מקום להביע את הרגשות שלו והמחשבות שלו. בשלב הזה אתם מקשיבים. אל תמהרו לשפוט ואל תמהרו לייעץ. תגיבו ממקום מושכל ומקדם ולא ממקום אמוציונלי.
#רגע אחרי - תגובות הוריות שמקדמות את הביטחון העצמי והמוטיבציה
כדאי להתמקד במאמץ שהילד השקיע. שבחו אותו על ההתמדה, היוזמה והחתירה לשיפור מתמיד.
בכיתות בהן יש ציון מספרי - שימו לב שאתם נותנים משקל גם לתהליך ולדרך ולא רק לציון עצמו, שלעיתים לא משקף באופן מהימן את היכולות והידיעות של הילד באותו המקצוע.
אל תשוו את הילד לאחים שלו או לחברים. כל ילד הוא עולם ומלואו וכל אחד לומד אחרת.
נהלו שיח עם הילדים על הדרך - מה הוביל להצלחה/לקושי, תשאלו את הילדים במה הם צריכים עזרה מכם.
אם ההישגים נמוכים קבעו יעדים ברי השגה לשיפור - צעד אחר צעד. הישגים זו לא מילה גסה, וחשוב לשאוף למצויינות, רק כדאי לשים לב לדרך.
תחגגו הישגים קטנים. זה לא ה- 100 כמו ההתמדה, ההגעה בזמן לבית הספר, שמירה על ככלי התנהגות בכתה ובהפסקה, על היותם חברים טובים, על העזרה לזולת והמקום שהילד תופס בכתה. וגם הישג בינוני אפשר לחגוג. ילדים שמתקשים במקצוע מסויים ומשתדלים - תחגגו גם את ה- 70.
זכרו, אנחנו ההורים המודל לחיקוי של הילדים.
הם לומדים מאיתנו איך להתייחס לעולם, איך לפרשן אותו.
זו לא התעודה הראשונה או האחרונה שהילדים יקבלו,
כלי ההתבוננות והשיח שנצייד אותם בהם - יעשו את כל ההבדל
ויתרמו עוד צעד להיות לומדים עצמאיים ומאושרים.
בהצלחה לכולם בעונת התעודות,
קפצו לאינסטגרם שלנו ושתפו אותנו בתובנות שלכם על הכתבה,
יוכי וסיון.