השבוע כולנו הפכנו להורים בחינוך ביתי. אין מסגרות. יש סוג של למידה מרחוק – המורים מנסים (או שכבר לא) ללמד, הילדים מנסים להתחבר לרשת, והרשת... אוי הרשת. היא גועשת.
"מה עושים עם הילדים"? "איך שורפים את הזמן"? "יש לכן טיפים מה לעשות בבית עם הילדים"? "צריכה רעיונות. דחוף"!
כל סטורי שני מראה איך מנצלים גליל נייר, איך צובעים אורז, איך משתמשים בוואשי טייפ או לחילופין 'אני אמא שמלמדת מדעים', 'אני אמא שמלמדת גיאוגרפיה' אני אמא ש...
תעצרו. אנחנו ממש קוראות לכם בקול רם לעצור.
שמתם לב מה משותף בכל מה שכתוב למעלה? איך... במקום לחשוב על ה"איך", אנחנו מציעות לכם לחשוב על ה"מה". יש לנו כאן תקופה לא מבוטלת עם הילדים בבית. במקום לחשוב איך אני הולכת להעביר איתם את הזמן, ולקפוץ ולדלג בין פעילות לפעילות כי ראיתי משהו בסטורי - תסתכלו עליהם. תצפו בהם. תלמדו אותם. תראו מה נקודות החוזק שלהם, תראו מהם הנקודות שלהם לחיזוק ותתמקדו בזה.
תבנו את סדר היום שלכם סביב ציר מארגן, סביב מטרות. גם הילדים צריכים את הסדר הזה. את ההעמקה הזו.
הסכמות במוח שלהם יעמיקו כשנעבוד איתם נכון. תגדירו מטרות שמתאימות לילד שלכן, לתחומי העניין שלו, לרמה שלו, למוטיבציה שלו. LESS IS MORE. אז מה אם ראיתם פעילות בסטורי...
