אתמול חשפנו את עיקרון הלמידה "כוונה" במסגרתו תלינו סדר יום, בנינו תרגילים מותאמים, השתדלנו להגיש אותם באופן מזמן והיינו מלאי כוונה לשבת עם הילד שלנו, אבל... הוא לא מעוניין, מעדיף דברים אחרים או ממצה מהר מאוד.
מכירה את זה?
העיקרון המשלים לעיקרון הכוונה הוא "הדדיות". לא מספיק שאנחנו נהיה מלאי כוונה, נזמן תרגיל או פעילות ונגיש באופן מגרה. לתהליך למידה צריך פרטנר! הילד שלנו צריך לרצות להיות איתנו באינטראקציה, וברגע שיהיה בינגו בין כוונה להדדיות זה קורה! זרימה (FLOW), שקט, ריכוז, עצמאות.
אז למה הוא ממצא תוך 10 דק'?
הנה 4 שאלות שאת יכולה לשאול את עצמך -
1. האם המשימה שזימנת מתאימה לרמה שלו? אולי היא קלה מידי ומשעממת, אולי היא מאתגרת מידי ומתסכלת?
2. איך נראה המקום בו אתם יושבים? אולי הוא מתקשה לוסת את ההתנהגות שלו נוכח זוללי קשב.
3. איזו משימה בחרת עבורו? האם היא מתחומי העניין שלו? בהתאם לתקופת הרגישות שלו? בהתאם למאפיינים האישיים שלו?
4. מה המצב הכללי שלו? אולי הוא עייף, רעב, חם לו, קר לו? בגיל הרך זה משמעותי עוד יותר.
יכול להיות שאת מלאה בכוונה ורצון, אך אם אין הדדיות בתהליך, הלמידה לא תהיה אפקטיבית.
שתפי אותנו בתשובות שלך.
יום נפלא, יוכי וסיון
Opmerkingen