אחת לתקופה עולה כותרת פופוליסטית ברשתות החברתיות שעוסקת בנושא שיעורי הבית.
בואו נודה על האמת, אחרי יום עבודה ארוך שלנו ההורים, יום לימודים ארוך של הילדים אחרי הצהרון שמסתיים לרוב קרוב ל- 17:00, מתי בדיוק יש לנו זמן להכין שיעורי בית עם הילדים? איפה חיי הפנאי? חוגים? חברים? מטלות הבית? ילדים קטנים?
אבל, ויש כאן אבל גדול! יש בלבול בהבנת המושג "שיעורי בית" ומה המהות שלו בתוך השגרה המשפחתית שלנו. כמי שפוגשות ילדים בבתי ספר ובחדר האבחון, אנחנו יכולות לומר באופן חד משמעי ושאיננו משתמע לשני פנים: שיעורי בית זה דבר חשוב!
ישנן שתי תכליות להכנת שיעורי בית:
האחת - לחבר אותנו ההורים לנעשה בבית הספר. הילדים שלנו מבלים את מרבית שעות היום במוסד הלימודי. מעצבים בו את האופי שלהם, מרחיבים את האופקים, מעשירים את הידע ועוד. המחקר מראה לנו שקיים קשר ישיר בין הצלחה בלימודים (לימודית ורגשית כאחת) לבין השפעה הורית.
הורים שהתעניינו יותר, שאלו והיו נוכחים בתהליך הלמידה - סייעו לילדיהם להצליח יותר בלימודים, דבר אשר מתבטא גם ביחס כלפי המסגרת וגם מבחינת הישגים.
השנייה - אימון. קריאה, כתיבה, מתמטיקה, מדעים ואנגלית הינן מיומנויות הנדרשות להצלחה בחיים. בית ספר הוא מוסד חשוב, אבל היכולת שלנו להסתדר במאה ה- 21 יושבת על היכולות האורייניות שלנו:
לדעת לקרוא, להצליח לכתוב באופן בהיר ענייני וללא שגיאות כתיב, להבין את הנקרא - אין מקצוע במאה הנוכחית שלא מצריך שליטה במיומנויות אלו.
אז מה התפקיד ההורי שלי?
ראשית, לכבד את הצוות המקצועי בבית הספר ולהתייחס בכבוד לכל משימה לימודית, פשוטה ומורכבת כאחת. ושנית, להבין שזו אחריותי האישית להביא את הילדים להצלחה ושליטה במיומנויות הקריאה והכתיבה. אם יש משהו שכואב לנו מאוד כשמגיעים אלינו לאבחון דידקטי או פסיכו-דידקטי הוא שהורים כועסים "שבית הספר לא אמר והציף". למערכת החינוך בישראל את היתרונות והחסרונות שלה, האחריות לכך שהילד שלי ידע לקרוא ולכתוב ולמעשה להסתדר בעולם הזה היא נטו שלי.
קיבלנו שיעורי בית - בואו נעשה את זה פרקטי:
ארגנו לכם בסדר היום, בזמן שמתאים לכם ולשגרת המשפחה שלכם, פרק זמן המוקדש ללמידה. בכיתות הנמוכות מדובר על פרק זמן של חצי שעה, 45 דקות לכל היותר, ובכיתות הגבוהות יותר עד שעה. בזמן הזה הביעו התעניינות בחומר הנלמד (אבל בלי חקירה צולבת, בהדדיות. זוכרים?)
התאמנו בקריאה כל יום, כבר מהימים הראשונים של כתה א'. כשם שמצחצחים שיניים כל יום, ואפילו פעמיים ביום, כך גם היחס צריך להיות בקריאה. אנחנו רוצים ליצור לילדים חוויה טובה בית הספר. היכולת לדעת לקרוא ולכתוב יושבת על המשבצת הזו.
זהו את פרק הזמן הנכון עבור הילד שלכם לאימון קריאה. יש ילדים שחוזרים עם טווח קשב גבוה מהצהרון, ויש ילדים שזקוקים למנוחה. לכל ילד יש טמפרמנט וטווח קשב משלו. מה שנכון לילד אחד לא נכון בהכרח לילד אחר.
אז מה דעתכם?
הייתם רוצים להיות בבית ספר ללא שיעורי בית או לאו?
מצרפות כמה כתבות בנושא שהתפרסמו בשנה האחרונה:
משרד החינוך למורים: לא לתת "סתם" שיעורי בית - ישראל היום
וכאן תוכלו לקרוא על מעורבות הורים במערכת החינוך, וכן.. שיעורי בית זה לגמרי אחד הדברים שיעלו את המעורבות שלכם.
החברות שלנו בקבוצות הוואטסאפ יודעות הכל ראשונות!
לא יודעים איך לעשות את זה?
צריכים עזרה? דברו איתנו.
Comments